פסק-דין בתיק ב"ל 2690-07-13

1.         זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים (נפגעי עבודה), מיום 12/5/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי נכותו היציבה של המערער היא בשיעור 10% מיום 1/8/12 ("ההחלטה").

2.         ביום 12/5/13 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערער ולטענות בא כוחו שהתלווה אליו. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שהונחו לפניה, לרבות חוות דעת היועץ בתחום העור, ד"ר זיו, מיום 6/2/13. הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לאונקולוגיה ומומחה לנוירולוגיה, ערכה למערער בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה בפרוטוקול. הוועדה קבעה כי אין נכות בתחום העור, ומבחינה אורטופדית קיבלה את הערר וקבעה למערער נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 37(7)(א). בנוסף קבעה הוועדה שאין מקום להפעלת תקנה 15.

אדון בטענות המערער כסדרן:

הטענות בתחום העור

3.         לטענת המערער, הוועדה לא נתנה את דעתה להתפרצות מחלת הפסוריאזיס. לפי הטענה, אלמלא התאונה, לא הייתה המחלה מתפרצת והמערער לא היה נתקף התקף חמור מיד לאחר התאונה. המשיב טען מנגד, כי הוועדה קיבלה את מסקנת היועץ בתחום העור, אשר שלל קשר סיבתי בין המחלה לבין התאונה הנדונה.

4.         עיון בחוות דעת היועץ בתחום העור, ד"ר זיו, מעלה, כי היועץ בדק את המערער, ופירט את ממצאי בדיקתו בחוות הדעת. היועץ ציין כי על פי התיעוד בתיקו הרפואי של המערער, הוא סובל ממחלת פסוריאזיס מזה כ- 20 שנה. לדעת היועץ, "לאור ההיסטוריה הרפואית והרישום בתיקו הרפואי, לא ניתן לייחס את ההחמרה במחלתו לתאונה הנדונה, אלא לחלק ממהלך טבעי של המחלה המתאפיינת בהחמרה והטבה לסירוגין".

5.         היועץ התייחס בהרחבה ובמנומק למחלת העור ממנה המערער סובל, וקבע את מסקנותיו באופן ברור המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתו, תוך עיגון מסקנותיו בקביעותיו הרפואיות. היועץ עיין בחומר הרפואי שעמד לפניו, לרבות מכתביו הרפואיים של ד"ר ולדמן, מומחה למחלות עור ומין. היועץ אף ציין כי המערער מטופל בקביעות במרפאתו של ד"ר ולדמן עקב מחלת פסוריאזיס מופשטת בכל עור הגוף. לפיכך, נדחית טענת המערער שהיועץ לא התייחס למכתבו של ד"ר ולדמן מיום 12/8/12 (מע/1). היועץ לוועדה בתחום העור שלל קשר סיבתי בין התאונה הנדונה לבין ההחמרה במחלת הפסוריאזיס ממנה המערער סובל וקבע כי המחלה מעצם טבעה וטיבה מתאפיינת בהחמרה והטבה לסירוגין. מכאן, שלא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה לאמץ את מסקנת היועץ בתחום העור.

לאור האמור, נדחה הערעור בתחום העור.

הטענות בתחום הנוירולוגי

6.         לטענת המערער, התלונן לפני הוועדה על הקרנה של כאב לרגל שמאל, ואילו הוועדה לא בדקה, לא התייחסה ולא נימקה מדוע לא זכאי המערער לנכות נוירולוגית. המשיב טען בדיון כי המערער לא התלונן על ליקוי נוירולוגי ספציפי, לא בערר שהגיש ולא לפני הוועדה, ובכל זאת נערכה לו בדיקה נוירולוגית שממצאיה פורטו בפרוטוקול.

7.         עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי בהרכב הוועדה נמנה מומחה בתחום הנוירולוגיה; נערכה למערער בדיקה נוירולוגית, ובין היתר צוין "כוח גס גפיים תחתונות תקין". מקובלת עלי טענת המשיב, כי המערער לא העלה טענה בנוגע לליקוי נוירולוגי ספציפי. אף לא עלה בידי המערער להציג בדיקת דימות המצביעה על פגיעה עצבית. לאור כל האמור, לא מצאתי ממש בטענת המערער בתחום הנוירולוגי, והיא נדחית.

הטענה בדבר הפעלת תקנה 15

8.         לטענת המערער, הוועדה התעלמה מכך שלא שב לעבודתו, אינו מסוגל לעבוד כנהג והוא בגיל מתקדם. המשיב טען בעניין זה כי הוועדה נימקה מדוע לדעתה אין מקום להפעלת התקנה.

9.         כעולה מסעיף 14 לפרוטוקול, הוועדה נתנה דעתה לעובדה שהמערער לא שב לעבודתו. הוועדה הסבירה כי לדעתה אין מקום להפעלת תקנה 15, שכן המערער מסוגל לעבודתו ואין השפעה של גיל. לאור קביעה זו, לא מצאתי שנפלה טעות בהחלטת הוועדה. לכן, נדחה הערעור לעניין הפעלת תקנה 15.

10.       לאור כל האמור - על כן הערעור נדחה בזאת.

11.       אין צו להוצאות.

12.       לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ו חשון תשע"ד, (30 אוקטובר 2013 ) , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: